לא נעים להודות אבל, יש קסם בכיעור. כשמשהו מושלם, צפוי וחף מפגמים, הוא הופך למשעמם לעין. "המכוערת", היא בסך הכל מסחרית ישנה, שקרוב לוודאי הובילה בימיה היפים באגטים, ארגזי יין או שוטרים צרפתיים בדרך לעוד משמרת שגרתית, לא מכונית ספורט אקזוטית. למרבה ההפתעה, במהלך הצילומים לכתבה הזו התעקשו עוברי האורח לצלם דווקא את "המכוערת" ולא את מכונית המנהלים החדשה והמצודדת שליוותה אותנו. 

הדרך מ-1956 ועד 2014

למסחרית המודרנית של חברת פיג'ו, קוראים "BOXER" והיא בעצם תוצר של שיתוף פעולה, בבניית רכבים מסחריים,עם חברת פיאט. על חרטומה של מגודלת ממש כמו זו, ניתן למצוא לא רק אריה זקוף, אלא גם סמל של סיטרואן, פיאט ולאחרונה אפילו את סימלה של דודג' האמריקאית. יש לה מנוע דיזל חזק ושישה הילוכים ידניים, אבל בינינו, את מי זה בדיוק מעניין ? אנחנו מודים - את הבוקסר הענקית, כמעט "מפלצת", הבאנו לכאן בכדי להוות רקע לדבר האמיתי – פיג'ו D4A משנת 1956, מכונית אספנות במצב נסיעה מושלם, יחידה במינה בארץ !
 

ה-D4A מתגלגלת בעזרת ארבעת הילוכיה הידניים ומנוע 1.5 ליטרים הטמון בחרטומה, אשר נלקח מפיג'ו 403 (פיג'ו 403 - כמו זו ששירתה את הבלש בסדרת הטלויזיה "קולמבו" למי שזוכר). ה-D4A הזו נוסעת גם הודות לנועם חצרוני - בעליה הגאה, אשר עבר ימים קשים וכמעט והתייאש עד שהביאה למצב הנהדר שבו היא נמצאת כיום. נועם אשר גדל על ספסלי פיג'ו כזו בדיוק שהייתה לאביו, הגשים את החלום והפך בעצמו לבעלים של מכונית כזו. הוא איתר גרוטאה בצרפת ושיפץ אותה מן היסוד. שלוש שנים ארך השיפוץ ובנובמבר 2012, ערך לה "מועדון החמש" השקה מרשימה. על אהבתו של נועם למסחרית הזו ניתן ללמוד גם מאלבומי התמונות שהציג בפני ובהם כל שלבי השיפוץ מתועדים, מבלי להחסיר אפילו שלב אחד.
 

"אוטו – גלידה"
כמעט לכל אחד מקוראינו המבוגרים כאן, יש קרוב לוודאי זיכרון מאותן מסחריות של פיג'ו. חלק מאיתנו רדפו אחרי ה"אוטו-גלידה", שהייתה לא אחרת מפיג'ו J7 - המסחרית שהחליפה את הD4A בשנת 1965. אותו "אוטו-גלידה" היה עובר בשכונה ומפיץ את בשורת הגעתו, בעזרת מוסיקה קולנית ומעצבנת שהייתה מעלה חיוכים על פניהם של הילדים. מאידך, "אחרים" אולי זוכרים את ה-J7 כניידת משטרה כחולה-לבנה, שהפיצה צלילי סירנה צורמים ובניגוד ל"אוטו- גלידה", הייתה זו היא שרדפה אחריהם הפעם, או הובילה אותם לתא המעצר. בסרט "השוטר אזולאי" מככבת ניידת כזו במספר סצנות. "אף החזיר" היה כינויה של ה-D4A שיבואה הסדיר לארץ החל ב-1959 בגרסת אוטובוס בחברת אל-אל, הלקוח הגדול ביותר של מסחריות מסוג זה באותן שנים. כמובן שאין צורך בדמיון מפותח בכדי להבין מדוע כונתה הפיג'ו בשם זה. אבל אם אתם חושבים שמכוניות מסחריות אחרות של אותם זמנים היו יפות יותר, נסו למשל לחפש בגוגול תמונות של סיטרואן מסדרת H – אף היא מסחרית מאותה תקופה. אולי בעצם, היה זה קסמן של אותן מובילות מטען – כשאלוהים חילק למכוניות קבין של יופי, המסחריות הללו היו בעבודה...
 

45 כוחות סוס
בוקסר – המסחרית "המפלצתית" המודרנית, משוויצה עם 130 כוחות סוס וזו לא הגרסה החזקה בהיצע הדגמים. לעומתה, מסתפקת סבתה הצנועה ב-45 סוסים כחושים בלבד. פעם, כנראה, לא מיהרו לשום מקום. נועם, מתיר לי באדיבותו לנהוג באותה קשישה. אחרי המסחרית המודרנית, הנהיגה ב"אף החזיר" איטית הרבה יותר, הכל מרגיש כבד ומסורבל. בכדי לסובב את ההגה נדרשים שרירים מפותחים, המושבים אינם אלא כסאות רבועים ופשוטים והדלתות נפתחות לאחור (דלתות התאבדות) ולא כמקובל כיום - לפנים. הפעלת כפתור האיתות, משחררת מוט קטן מאחורי הדלת הקדמית אשר נופל הצידה, לכיוון הפניה המתבקשת. יש משהו מאוד תמים במכוניות האלה של פעם.

היה זה בוקר חורפי, מעונן אך שמשי, ברחובותיה של העיר רחובות. אף אחד סביבנו לא דיבר במבטא צרפתי כבד. 58 שנה קודם לכן, הובילה הפיג'ו הזו קרוב לוודאי בקבוקי יין או באגטים ברחובות פאריס מרוצפות האבן. או אולי היו אלה דווקא שוטרי מקוף צרפתיים שחזרו בניידת המשטרה ממשמרת לילה, תוך שהם מעבירים ביניהם חוויות במבטא צרפתי כבד על מאורעות המשמרת. גם אני חוזר עכשיו הביתה בבןקסר המודרנית וליבי כבד עלי. התאהבתי והוקסמתי מכיעורה של ה-D4A , שנשארה שם מאחור אצל נועם ברחובות, או אולי בעצם בשנת 1956.

אייזיק דוידוביץ'

* תודה לנעם חצרוני בעל ה-D4A