השנה היא 1947 – ועל הסט של 'אקסודוס' מבריח פול ניומן, הוא ארי בן כנען, את דודו מכלא עכו לאחר הפריצה. רכב המילוט, קרייזלר ווינדזור חדש, כבר ידע ימים יפים יותר – נקודה לא הגיונית שהתפספסה במהלך הצילומים. הווינדזור הגדולה, 5.35 מ' אורכה, תמרנה בסימטאות העיר העתיקה של עכו ולאחר מכן שעטה לעבר הגליל, תוך שהיא פורצת מחסום דרכים בריטי, לפני שנהגה מסיט אותה בחדות לתוך ואדי חבוי, בעוד הג'יפים הרודפים אחריה ממשיכים לדהור בכביש הצר והמפותל...
 

השנה היא 2014, הסט הוא רחובותיה הציוריים של יפו ואני מאחורי ההגה של ווינדזור 48' כחולה. אנחנו מחפשים לוקיישן לצילום. אייזיק מוביל עם 300C חדשה בצבע כסף אנמי, שעושה עוול לעיצוב היחודי שלה. הוא ישוב במושב עור חשמלי מרובה כיוונונים ונהנה מהגה כח קליל ומבקרת אקלים מצויינת, שלא לדבר על אורך קצר ב-31 ס"מ. הוא נכנס לסימטאות ולרחבות המוקפות בחומות אבן ובצמחים מטפסים – ואינני יכול שלא להרהר בקרייזלר החבוטה מ'אקסודוס' ובנוף הכפרי הערבי הישן, שמוצג פעם אחר פעם בסרט. בקרת האקלים שלי היא חלון פתוח, מושב הבד מתכוונן רק על ציר האורך אבל הוא נוח להפליא ואפילו ההגה מפתיע; כבר ממהירות זחילה הוא הופך לקל ויש לו יחס העברה סביר עם 4.5 סיבובים בין הנעילות (2.7 ב-300C). ווינדזור היתה הפופולארית במשפחת הקרייזלרים שיוצרה מ-1940 ועד תחילת 1949 וכונתה 38-C. יש לה מנוע 6 צילינדרים טורי בעל ראש שטוח ושסתומי צד, בנפח של 4.1 ליטר ובהספק של 114 כ"ס ב-3600 סל"ד. דגמי 38-C, שהיו היוקרתיים בהיצע קונצרן קרייזלר, חלקו גוף ומכללים רבים עם דה-סוטו ודודג' D24 הזולים מהם – ובמידה פחותה עם פלימות' P15, הקצרה יותר. הווינדזור נהנתה מנפח מנוע גדול יותר מאחיותיה לקונצרן ומיחס העברה סופי מהיר יותר, המאפשר לה לשייט בקלילות במהירות של 60 מיל"ש (96 קמ"ש). נסו לשייט בפלימות' המקבילה – ותגלו מהירות שיוט של 50 מיל"ש(80 קמ"ש), המהירות המירבית המותרת בארה"ב באותה תקופה.
 

רחובותיה המשובשים של יפו מעמידים את מתלי המכוניות במבחן חסר רחמים. ווינדזור, שגילה כגיל מדינת ישראל, מתגלה כמכונית נוחה להפליא, על אף הסרן החי וקפיצי העלים באחוריה. תורמים לכך גם בסיס גלגלים ענק של 308 ס"מ ומתלה קדמי נפרד ומתקדם. ל-300C בסיס גלגלים באורך כמעט זהה וארבעת מתליה הנפרדים משתדלים לספק את הסחורה. לרוב הם גם מצליחים, אך לעתים חובט המתלה האחורי באופן לא הכי מעודן. בסיס הגלגלים הארוך מסייע גם לרווחת יושבי המושב האחורי. אם ב-300C יש להם הרבה מקום, בווינדזור, בה יושבים גבוה יותר, הם ירגישו כבלימוזינה. הם יוכלו להניח את כפות רגליהם על הדום מרופד וישבו על מושב שמזכיר להם פוטל, כי ככה קראו לספה ב-48'...

300C היא מכונית נמרצת. יש לה מנוע מודרני בנפח 3.6 ליטר, שמפיק 282 כ"ס בריאים ומטפס לטורים גבוהים כמו מנוע יפני יעיל עם צליל ערב. יש לה ערימות של מומנט(36 קג"מ), אבל היא מפיקה אותן רק ב-4800 סל"ד. גיר אוטומטי טוב עם 8 הילוכים מסייע לה בהעברת כח רציפה ובפיצוי על המשקל הכבד, קצת יותר מ-1.8 טון. 300C תאיץ למאה קמ"ש בפחות משמונה שניות ותגיע למהירות מירבית מכובדת של 240 קמ"ש, תוך שהיא מדביקה אתכם לגב המושב ומשטחת עליות. ווינדזור הותיקה קלה מאחותה הצעירה בכ-200 ק"ג ומייצרת את שיא המומנט שלה, 28.2 קג"מ מכובדים, כבר ב-1200 סל"ד. באופן מפתיע, התאוצה היתה פחות איטית משציפיתי ומהירות מירבית של כ-140 קמ"ש היתה מכובדת למדי באותן שנים.
 

לשמחתי, אני מגלה לא מעט סימני DNA משותפים בין המכוניות, מעבר לששה צילינדרים והנעה אחורית. שתיהן לא ספורטיביות, אך ניחנו בניהוג בטוח ומדוייק יחסית ובאחיזת כביש גבוהה. שתיהן נוחות ומרווחות – ושתיהן משדרות לעולם מסר של מסיביות, כרוצות לומר "אל תתעסקו איתי". שתי המכוניות חולקות גם מוזרויות באגף תיבות ההילוכים; ב-C300 שנבחנה בגרסת לימיטד הפשוטה יותר, אין אפשרות להעברת הילוכים ידנית מלאה אלא רק לבלימת מנוע. מושכים את המוט האלקטרוני לאחור, מ-D ל-L – והתיבה כבר תמצא את ההילוך הרלוונטי, רק שלעתים בלימת המנוע מוגזמת והתוצאה אינה נעימה. לווינדזור תיבת הילוכים חצי אוטומטית, המכונה M5 ומבוססת על מצמד צנטריפוגלי (FLUID DRIVE). בפועל מדובר בתיבת הילוכים של שתי מהירויות הנעזרת באוברדרייב. ממשק ההפעלה מחולק לנמוך(הילוכים ראשון ושני) ולגבוה(שלישי ורביעי). ההעברה בין שני המצבים ולהילוך אחורי מחייבת לחיצה על דוושת המצמד, אך אם אתם תושבי גוש דן תוכלו להשאר במצב הגבוה רוב רובו של הזמן – והנהיגה תזכיר מכונית אוטומטית. ההעברה בין ראשון לשני או שלישי לרביעי מתבצעת ע"י הרמת הרגל מדוושת התאוצה והמתנה של כשתי שניות עד לשמיעתו של "קליק" מתכתי, המבשר על שילובו של ההילוך הבא. רוצים קצת כח לעקיפה? יש קיקדאון. גרים בחיפה או בירושלים? תאלצו להתחיל את הנסיעה יותר פעמים במצב הנמוך ולשלב לאחר מכן לגבוה.
 

אנחנו עוצרים לצילום בגבעה תלולה ביפו, המשקיפה אל הים. אני מזנק לאחור בעליה – ושם לב עד כמה מקל המצמד הצנטריפוגלי על חיי הנהג. או אז, אני נזכר במיס דייזי והרברס הכושל שלה שנגמר בחצר השכנים והוריד אותה מההגה. מיס דייזי שכחה כנראה שהחיבור בין המשנק(צ'וק) האוטומטי למצמד הצנטריפוגלי בווינדזור השחורה שלה עשוי להיות קטלני ושיש לדרוך על דוושת הגז בעדינות רבה. בווינדזור, שדה הראייה לאחור מוגבל והמראות סמליות, אך המבט לפנים, דרך השמשה החצוייה, מפצה על כך. מכסה המנוע ארוך, בקצהו סמל מכונף ושתי הכנפיים שלצידו תוחמות את צידי המכונית.
הווינדזור הותיקה מתגאה בתחושת איכות חסרת פשרות, שאפיינה את מוצרי קונצרן קרייזלר באותן שנים – ותרמה לכך שמכוניות רבות משנתונים אלו עדיין נוסעות בארה"ב וגם מחוצה לה. כל המתגים עובדים, הכל מרגיש יצוק בסלע. אין רעשים או רעידות ואפילו מפוח מערכת האיוורור/חימום עדיין מתפקד. הדלתות נטרקות בסמכותיות שמזכירה מרצדס ותא הנוסעים מזכיר juke box של 'וורליצר'. 300C לעומתה מרגישה בסדר, אך לא באותה ליגה. חלק מהמתגים מרגישים זולים בתחושתם ובעיצובם. פעולת מתג האורות מזכירה מכונית סינית זולה ומתג האיתות העלה מהאוב את זה שהיה לי בשברולט סוניק שכורה. במכונית של מעל 300 אלף שקל, ניתן לצפות לאיכות חומרים משופרת ולעיצוב פנים עם קצת יותר שאר רוח, מעבר לשעונים המצודדים.
 

300C הנוכחית מחליפה את הדור הקודם של המכונית, שאופיין בגריל קלאסי וגדול יותר ובעיצוב בוטה למדי, שהיה אהוב על ראפרים וטיפוסים צבעוניים כאלו ואחרים; אפילו לברק אובמה היתה אחת. הדור הנוכחי מצליח להכניס לא מעט עידון בקוי המתאר הכלליים – ובמיוחד מאחור, עם פנסים אנכיים המזכירים לא במעט את קדילאק. המראה נותר מסיבי, אך בטעם אירופאי משהו, מעודן יותר, אולי כתוצאה משיתוף הפעולה המתמשך עם קבוצת פיאט. גם איכות הנסיעה שופרה ומוכיחה שעדיין יש חיים בפלטפורמה הישנה של E קלאס, מימי האיחוד עם מרצדס. ל-300C אחיזת כביש גבוהה והיא תפתיע אתכם לטובה אפילו בכבישי הרים מפותלים וצרים, אבל הגוף נע מעט יותר מדי על המתלים ובפניות הדוקות הגלגל האחורי הפנימי מקפץ באי נוחות.
לווינדזור 48' עיצוב מסיבי יותר. הגריל הקדמי מאיים, הפרופיל מזכיר מכוניות משלהי שנות השלושים והחלק האחורי רחב מאוד ומעורר אסוציאציה של מונית ישנה. מאז כשלון האיירפלו של שנות השלושים, קרייזלר פחדה להעז יתר על המידה ועיצוביה כבר לא היו מובילי דרך בתעשייה. עם זאת, הווינדזור שלנו נותרת מכונית נאה והיא מעוררת תגובות חיוביות בכל קרן רחוב. אנחנו ממשיכים לצילומים בנוה צדק – ואני מרגיש ששפר עלי מזלי לנהוג במכונית היסטורית במקומות בהן נסעו שכמותה כשהיו חדשות. הרחובות צרים, העצים מגוננים עלינו מעל וקירות הבתים הצבעוניים מוסיפים אוירה.

גם 300C משתלבת היטב באוירה. אהבתי אותה. יש לה אופי, היא נראית מספיק שונה מרוב המכוניות שעל כבישינו ומייצרת לא מעט דרמה. במחיר של 310,000 ₪ לגרסה שנבחנה היא מציעה תמורה לא רעה למחירה, על אף הרישול בפרטים הקטנים. זו מכונית שקנייתה היא עניין אמוציונאלי לחלוטין; או שמתחברים, או שלא. לא קלינית כמו אודי או לקסוס, לא גרמנית כמו מרצדס אבל הכי אמריקאית שיש. אמריקאית במובן הטוב, כמובן, כמו בקרייזלרים של פעם, כמו בווינדזור 48'.

שמרון אנגל

תודות:
- להילה ורן רהב, על השאלת המכונית מאוספם לצורך כתבה זו ולערן שלמה, מנהל הלוגיסטיקה של 'רהב תקשורת', על שיתוף הפעולה.
- לחברת 'מכשירי תנועה' ולפיני קרטובסקי, על השאלת הקרייזלר 300C.