אז איך הלמבורגיני החדשה? שואל אותי חבר לפני מספר ימים, בעודנו מנגבים חומוס במקום הקבוע שלנו.
למבורגיני, השבתי לו.
כלומר?
כנראה שמשיכה ללמבורגיני זה עניין של גיל. כשהייתי בתיכון, במחצית שנות השמונים, פוסטר ענק של קונטאש קישט את הקיר בחדר שלי וכל פגישה מזדמנת עם קונטאש בנסיעה לחו"ל היתה שקולה לסלואו עם נערה נחשקת... 

בג'נבה של 2014, כמו במספר “ג'נבות” שקדמו לה, אני מותיר את גדר החבלים שסביב ביתן למבורגיני (וגם פרארי וקוניגסאג, אם תהיתם) לבני העשרה שנדחקו שם, מנסים לצלם סלפי'ז עם הסמארטפונים שלהם ומתחננים לפוסטר.  אם ג'נבה של שנה שעברה היתה בעבורי בסימן תחיית ההוט-האץ' וג'נבה של לפני שנתיים חגגה את השקת תאומות הטויובארו באירופה (נסעתי לשם במיוחד רק בגללן), הרי שג'נבה שלי ב-2014 היתה בסימן הטריקולור; תעשיית הרכב הצרפתית שיצאה מחוזקת מהמשברים שעברה וחוזרת לעשות את מה שתמיד ידעה; להעז. האם הביצוע הפעם הוא ברמת החזון? בואו ונראה.
אתחיל מהסוף. הבשורה הגדולה עבורי, בתערוכה בה היו פרמיירות למכוניות עירוניות נוספות, היא רנו טווינגו החדשה. עם מנוע והנעה אחוריים - נתון שהוכתב מראש בשל שיתוף הפעולה האסטרטגי עם דיימלר עבור דגמי סמארט החדשים – הצליחה רנו להחזיר לחיים קונפיגורציה בעייתית שאבד עליה הכלח לפני שנים רבות. האם תצליח רנו באותם מקומות בהם כשלו מכוניות העבר בעלות המנוע האחורי, לרבות מכוניותיה שלה? האם השוק יקנה את הקונספט החדש/ישן?
 

לטווינגו החדשה יש מראה סימפטי ותא נוסעים פאנקי למדי. היא מרווחת מאוד, נוחה לישיבה ומעוררת חשק ילדותי לנהוג בה. אני חולק את רשמיי עם מספר מהנדסים של רנו ובתמורה מקבל  מידע נוסף, שהיה חסר בפרטים המועטים אותם סיפקה רנו לעיתונות;

• משקלה של המכונית יעמוד על 920 ק"ג.
• לא יהיה ניתן לנתק את בקרת האחיזה (ESP), כן יהיה ניתן לנתק את בקרת המשיכה.
• על אף מיקום המנוע מאחור, טווינגו תציע הגה כח כסטנדרט. בגרסה האטמוספרית יש לו יחס העברה קבוע, בטורבו משתנה, לטובת תגובה מהירה יותר להפנייה בפניות הדוקות.
• בתערוכת פאריז תוצג גרסה חמימה, עדיין לא גרסת RS, שתשחרר יותר כח ממנוע הטורבו הקיים
• גיר רובוטי בעל מצמד כפול יוצג בקרוב, לצד התיבה הידנית בעלת חמשת ההילוכים שהוצגה בג'נבה
• טווינגו תוכננה מלכתחילה לקבל גרסה חשמלית. המצברים ימוקמו לפני הציר האחורי, במקום בו ממוקם כיום מיכל הדלק. לטווינגו זו, שתהיה כבדה משמעותית מדגם הבנזין, יהיה מנוע עזר חשמלי חזק יותר להגה הכח.

ויוו לה פראנס
בעוד שטווינגו עושה רושם של מכונית איכותית, מכונית לא פחות נועזת, סיטרואן C4 קקטוס, מתרשלת מעט בפרטים הקטנים – וחבל.C4 קקטוס היא מכונית מרהיבה ולא יקרה, שמציעה מספר פתרונות מקוריים לאנשים שרוצים מכונית הגיונית. יש לה, למשל, משטחי גומי עם כריות אויר קטנות על דלתות הצד, כדי שבפעם הבאה שתחנו בקניון, האידיוט התורן עם רכב הליסינג לא יגרום לכם נזק כשהוא פותח לרווחה את דלתו עד שהיא נעצרת ברכב שלכם. משטחי הגומי האלו ניתנים לבחירה במספר צבעים ומשתלבים נפלא בעיצוב הקרבי של המכונית, שמזכירה במשהו את הסטיישנים הקולוניאליים של רנו משנות החמישים, כשלצרפת עוד היו מושבות מעבר לים. אלא שהמשטחים האלו מגומרים בצורה מרושלת בקצוותיהם ועושים רושם שהם יתקלפו מהר מהמצופה. חלקו הקדמי של תא הנוסעים מרהיב, עם מסך מרכזי שמזכיר טאבלט, עיצוב שיקי ומושבים נוחים ומפנקים, שיזכירו לכם צרפתיות של פעם. למרבה הצער, גם תנוחת הנהיגה תזכיר לכם את אותן צרפתיות, מאחר ומישהו החליט שצריך לחסוך שני סנט על כיוון טלסקופי של ההגה. מאחור, יותר מדי פלסטיק, מעט מדי ריפוד – והעובדה שהחלונות נפתחים לחרכים צידיים על ציר, משדרים תחושה מעט קודרת. המכונית מוקפת בפלסטיקים מכל הכיוונים, אלא שאלו נשרטים בקלות ומעניין כיצד יזדקנו בשמש התובענית שלנו. C4 קקטוס היא צעד נועז, אבל עם יד על הלב, פיז'ו 2008 החולקת עימה לא מעט מכללים ומידות, עושה רושם של מוצר משכנע יותר.
 

אם אנחנו בפיז'ו, אספר לכם כי למכונית השנה 2014 – פיז'ו 308 – עיצוב די פושר בגרסת ההצ'באק, אך היא מתעלה על עצמה בגרסת הסטיישן החדשה. לראשונה בהיסטוריה של פיז'ו, אנו פוגשים בסטיישן משכנעת מסדרה 3 – ולא אחת שעומדת בצל הסטיישנים של הסדרות הבכירות יותר. רצה הגורל ו-308 סטיישן עמדה לצידה של 508 מקבילה; האחות הקטנה התגלתה כלא פחות מושכת. לכשתגיע ארצה, בשילוב עם מנועי הטורבו החדשים בנפח 1.2 ליטר ותיבה אוטומטית בת ששה הילוכים, אין לי ספק שזו תהיה אחת המשפחתיות האטרקטיביות ביותר בסגמנט הפופולרי כל כך אצלנו, סגמנט הפוקוס/מאזדה 3. ל-308 עיצוב פנים מרהיב; נקי, מינימליסטי ונעזר במסך מגע למרבית הפונקציות המשניות. הישיבה נוחה מאוד וגם ההגה הקטן מרגיש טבעי יותר, מאחר וכבר אינו מסתיר חלק משעוני המהירות והסל"ד. ל-308 צריכה לצאת גם גרסה חמה שתכונה R, אלא שזו עדיין מוגדרת כאבטיפוס. R אחרת שצפויה להגיע ארצה בקרוב היא R RCZ, עם 270 כ"ס, ספוילר אחורי קבוע וחישוקי "19 מרהיבים, אלא שמתיחת הפנים שעברה כל סדרת  RCZ בשלהי 2012 הרסה את החרטום המרהיב והחליפה אותו בגריל כפול ומיותר, בעל מראה קומי משהו.
פיז'ו, סיטרואן וטויוטה הציגו את שלישיית העירוניות שלהן, מחליפות לשלישייה שנמכרה לא רע גם בארץ. האם יש בהן בשורה? אחרי טווינגו הנועזת, לא ממש. לטויוטה אייגו עיצוב מוזר, שבעוד שנתיים ייראה ככל הנראה מיושן, לסיטרואן C1 מראה חמוד עם פנסים עגולים ו"גבות" ופיז'ו 108 מנסה בכח להיראות בורגנית. לכולן עיצוב פנים מאולץ ולא זורם, אך לפחות תא המטען גדל במעט ובצמד הצרפתיות יש אופציה למנוע שלוש הבוכנות, בנפח 1.2 ליטר.

הפרארי של הגטו
עירונית עם סטייל פגשנו דווקא באופל, עם גרסאות חדשות לאדם. גרסת Rocks עם מראה דמוי שטח וגג בד מתקפל (הלהיט של ג'נבה 2014, מוצע גם בכל הצרפתיות העירוניות) וגרסת S ספורטיבית, עם 150 כ"ס, מושבי 'רקארו' וחישוקי "18 אימתניים. אופל הציגה גם אבטיפוס לאסטרה OPC אקסטרים, למי ש-OPC הסטנדרטית והיקרה לא מספיק אקסטרים עבורו. מאידך, אותו לקוח אקסטרימי עשוי לבחור גם בסובארו STI WRX החדשה, אשר הכנף האחורית שלה מיתמרת לגבהים מוגזמים בעליל. נכון להיום, סובארו טרם החליטה אם לשווק את  WRX החדשה והמוצלחת -  לפי רוב הביקורות – באירופה, כך שיריית הפתיחה שלה היא דווקא STI, המונעת במנוע 2.5 ליטר המוגדש והישן, ללא שיפור ביצועים לעומת הדור הקודם. יכולת הניהוג של הדור החדש זוכה לתשבחות, אך העיצוב החיצוני, שכבר אינו מבוסס על אימפרזה, אינו מפגין טעם טוב במיוחד; משום מה, בתמונות היא נראתה טוב יותר. קיוויתי לפגוש בג'נבה גם בלגאסי ובלבורג החדשות, אלא שהן לא היו שם, בהיותן מסורבות כניסה ליבשת הישנה.
 

טעם רע למדי מציגה גם הונדה, עם אבטיפוס מושחז ספוילרים לסיוויק טייפ R חדש. אם טייפ R קודמות התאימו ל"מהיר ועצבני", הסיוויק הזו מתאימה ל"עצבני ועצבני", עם ספוילר אחורי מואר, חלונות שחורים וקליינטורה אופיינית שחיכתה בדריכות לדבר כזה. הונדה של השנים האחרונות שינתה מעט כיוון, הצונאמי פגע בה קשות ועושה רושם שהיא מחפשת את עצמה מחדש. סיוויק טייפ R מוחצנת תהיה הפרארי של הגטו, אך ספק אם פיינשמעקערים רבים יעזו להיראות במכונית כזו. סוציולוגיה, כפי שכבר למדנו מהצלחתה המתמשכת של פולקסווגן גולף, חורצת גורלות לא פחות מטכנולוגיה. אם בגולף עסקינן, שמחתי לגלות שמוט ההילוכים הידני בגולף GTI, הנחסך מהיושבים בציון משום מה, מציע מהלך קצר ומדוייק יותר מקודמו בסימן 6. קל וחומר מאחר והיה זה אחד הדברים היותר משמעותיים בביתן של פולקסווגן, שהציג מתיחות פנים כה מינוריות לפולו ולשירוקו, עד כי ספק אם מישהו היה מבחין בהן בכלל. יש משהו מרגיז בשמרנות העיצובית של פולקסווגן, בין השאר כי יש לה ביקוש רב בקרב ציבור לא הרפתקני במיוחד, שמסתפק בהעברת השניצל והפירה מצד ימין לצד שמאל של הצלחת – ולהיפך.
 

מי שמחפש קצת רוח וצלצולים, ימצא אותם בסיאט לאון קופרה החדשה, בקרוב אצלנו. ה"סופר לאון", שמחירה מתחיל ממחיר גולף GTI בסיסית, קרובה יותר בביצועיה לגולף R – ובגרסת 3 דלתות היא מציעה גם חזות סקסית למדי. סיאט מתגאים בכך שלאון קופרה "גנבה" את תואר מכונית ההנעה הקדמית הסדרתית המהירה ביותר סביב הנירבורגרינג מרנוספורט מגאן 265. בהחלט יתכן, אך השאלה היא מי מנהגי שתי המכוניות נהנה יותר. כנראה שנדע במאי הקרוב, עם נחיתתה בארץ.   אם ב"וואגיות" עסקינן, נעצור לרגע בביתן של סקודה, שם הוצגה מכונית קונספט ירוקה של קופה 4 דלתות גדולה, מעין גרסת CC של סופרב, אך בקוים חדים; עד היום, כל דגמי סקודה נטו לבולבוסיות עגלגלה, שהשתלבה עם המסר השימושי/פלבאי של עיצוביהם. הקונספט החדש מושך את העין ויש לקוות כי יגיע לפס היצוא עם מספר מצומצם של שינויים. עוד בסקודה, גרסת הצ'באק נוספת למכונית הצ'באק...קבלו את ראפיד ספייסבאק, שמתיימרת לפנות ללקוחות צעירים יותר. בגרסת 'מונטה קרלו' כאילו ספורטיבית, יש בזה משהו. בגרסה הרגילה, יש כאן מכונית די סתמית שפונה למי שפאביה קטנה עבורו וראפיד גדולה מדי, נישה אותה מאכלסת כבר הפאביה סטיישן... דווקא ספייסבאק RS, עם מנוע 1.8(180 כ"ס) היתה יכולה להיות פתרון זול ומעניין לחובבי הוט האץ' בתקציב נמוך, אך ספק אם האדונים מוולפסבורג יאפשרו זאת.
 

אודי חגגה את השקת TTS/TT החדשות, שעוררו עניין רב. בעוד שהעיצוב החיצוני היה צפוי למדי, העיצוב הפנימי היה חגיגה של מינימליזם אלגנטי ונקי. בלטו במיוחד התצוגה האלקטרונית המשתנה מול הנהג ופתחי האיוורור העגולים במרכז הדשבורד, אשר במרכזם נמצאו כפתורי שליטה עגולים קטנטנים. עדיין באודי,  S1 הוצגה בבכורה עולמית והציגה זן חדש של סופרמיני חמות, כזה המתהדר בהנעה כפולה, מתלה אחורי נפרד והספק מכובד של 231 כ"ס. לא יודע מה אתכם, אני מוצא את המיני-אינטגרלה הזו מושכת יותר מ-S3 – ומשתוקק כבר לנסותה.  מכריי הטובים יודעים, כי אינני חסיד גדול של תוצרת אינגולשטאדט. ובכל זאת, הקו העיצובי של אודי מוגדר, בטוח בעצמו ומותיר מספיק מקום למשחק בנישות השונות. אצל הבווארים ממינכן, הנסיון למלא כל נישה אפשרית עלול להסתכם בכשלונות צורבים, בנוסח סדרה 5 GT.

נפלא מבינתי הצורך בשתי הצ'באקיות על בסיס דומה, סדרה 3 GT וסדרה 4 גראן קופה, קל וחומר שאינן נאות במיוחד או בימריות די הצורך. נתקלתי בשתי מכוניות חשובות המשתייכות לסדרה 2. הראשונה, M235I קופה, מוגדרת כבר ע"י כל מי שנהג בה כאייקון וכיורשת אפשרית לדורות קודמים של M3, מאופיינת במימדים קומפקטים ומעוררת חשק אדיר, עד שנתקלים בחלקה האחורי והכעור, המאופיין בפנסים גדולים מדי ביחס לגובה ורוחב תא המטען. השנייה, המכונה גם אקטיב טורר, היא מכונית ההנעה הקדמית הראשונה של ב.מ.וו. מבחוץ, אם לא מתמקדים בגריל, בסמל ובכמה מאפיני עיצוב קטנים, זו יכלה להיות גם קיה. מבפנים, זו ב.מ.וו לכל דבר ועניין; בעיצוב, בתנוחת הנהיגה ובתחושת אביזרי הנהיגה והמתגים השונים. לאור נסיונם עם מיני, אני משער שמהנדסי ב.מ.וו צברו לא מעט נסיון בפיתוח שלדות הנעה קדמית מוצלחות. כולי תקווה שהן תהיינה מוצלחות, כי אקטיב טורר היא רק הסנונית הראשונה בפורמט הזה. אחריה תהיינה לא מעט נוספות, לרבות גרסת סדאן 4 דלתות לסדרה 1, שתתחרה באודי A3 סדאן ובמרצדס CLA.
יכלתי לספר לכם על 911 טארגה החדשה, ששבה למקורות, עם חלון אחורי קמור ושפע נוסטלגיה – ועל הרפתקאות הלה-מאן של פורשה, אך אני מעדיף להתמקד במרצדס, שם קורים לא מעט דברים מעניינים. C ו-S קלאס החדשות דומות מאד. זה גורע במעט מהאופי היצוגי של הסדרה הבכירה, אך הופך את C החדשה למכונית מרהיבה, שאולי מתחרה בסדרה 3 ובאודי A4, אך בהיבט העיצובי מותירה רושם הרבה יותר עמוק על סביבתה. גם עיצוב הפנים של הבנץ הבסיסית עוצב עם לא מעט שאר רוח – לבטח יותר מעניין מהפנים הקודר של A4. באג אחד נותר בתא הנוסעים היפה הזה מהדור הקודם; גלגל ההגה עדיין לא ממוקם בדיוק מול הנהג אלא נוטה מעט ימינה. עוד במרצדס נמצא את S קופה המרהיבה, שחלקה האחורי מעוצב בקוים אמריקאיים דווקא ומזכיר לי דגמי לינקולן משנות התשעים.
 

S קופה היא יורשת ראויה למכוניות הקופה הגדולות של מרצדס משנות ההחמישים; מכוניות אקסטרווגנטיות, שנהגו בהן שועי עולם, שחקנים מהוליווד ודמויות צבעוניות אחרות, שיכלו לעשות את הדרך מכל בירה אירופית למונקו בקלילות חסרת מאמץ. לפני סיום, אני מביט בחטף ב-GLA, ה"ג'וק" של מרצדס המבוסס על A קלאס ותוהה מי באמת צריך או רוצה את זה. המטמורפוזה העיצובית שעברה A המצודדת נראית מאולצת, עם שטח שמשות צר במיוחד בחלונות האחוריים שתורם למראה מעוות משהו. אפרופו ג'וק, ניסן הציגה את מתיחת הפנים המינורית שלו לצד קשקאי החדש. הרשו לי להמר כי קשקאי החדש והמרשים, המזכיר במשהו מהפרופיל את יונדאי סנטה פה החדש, יהפוך לאחד הרכבים הנמכרים ביותר בקבוצתו עם הגעתו לארץ, בעוד מספר חודשים.

אמריקה על המפה
לשוייצרים תמיד היתה פינה חמה בלב לאמריקאיות – וג'נבה של 2014 לא מאכזבת גם בהקשר זה. קדילאק הציגה את ATS קופה הסולידית יחסית ואת אלמיראז' קופה המרהיבה; מתחרה ראויה ל-S קופה באם תיוצר. שברולט העלימה כל הקשר לקוריאה ולדייהולטים, אך הציגה לראווה מספר גרסאות של קורבט החדשה, לרבות Z06. קורבט החדשה היא מכונית משגעת – והעובדה שכל המראה, היכולת והביצועים האלו נמכרים במחיר שמתחיל קצת למעלה מחמישים אלף דולר, רק מחזקת את ההערכה כלפיה. תא הנוסעים של הקורבט איכותי, תנוחת הנהיגה בה מושלמת, הציוד התקני נדיב – וכל מה שחסר הוא כביש מדברי נידח לנעוץ בה את הדורבנות.
 

פורד שלחה לג'נבה שתי גרסאות של מוסטנג החדשה; קונברטיבל אפורה וקופה צהובה. שתיהן נראות כמוסטנג לכל דבר ועניין, עם DNA שורשי של מוסטנג, אך ללא ניחוחות של רטרו. עם זאת, מדובר במכונית מושכת – ביחוד בגרסת הקופה – ועיצוב הפנים ביצע קפיצת איכות מרשימה במיוחד.  חידושים בקרייזלר אולי לא היו, אך בג'יפ היו גם היו. רנגייד, ג'יפון המבוסס על מכללי פיאט, מצטיין בעיצוב שובב, צבעים חצופים והבטחה ליכולת שטח מסויימת. לעומתו, צ'ירוקי החדש בלט במידה רבה של כיעור, בייחוד בחרטומו. האם מרכז העיצוב (centro stile) של פיאט החל להתערב בעיצובים האמריקאיים?  בסמיכות לג'יפ, נמצאה תצוגתה הדלילה יחסית של קבוצת פיאט, כתמונת ראי למצבה העגום תחת ניהולו המזגזג של סרג'יו "הקוסם" מרקיונה. בפיאט הוצגו רמת גימור חדשה ל-500 בשם קאלט, גרסת קרוס לפנדה כפולת ההנעה, מספר L500 ולא הרבה מעבר לזה. הפונטו כבר זקנה, לבראוו שייצורה הופסק אין מחליפה – וכך אין לפיאט נוכחות במספר סגמנטים חיוניים בשוק האירופי. בלנצ'יה שררה אוירת נכאים, עם שתי אפסילון וגרנד וויאג'ר אחד ואף נציג רשמי של החברה זולת מספר דיילים שהוצבו שם, מוכנים לפצוח ברקוויאם לחברה הטורינזית המפוארת שמרקיונה עומד לסגור לה את השאלטר בקרוב. ורק באלפא, לצד גרסאות 'עלה תלתן ירוק' מחודשות לג'ולייטה ולמיטו, הוצגה גרסת ספיידר פתוחה ל-4C המרהיבה, אותה תוכלו כבר לפגוש באולמות אלפא רומיאו בתל-אביב וחיפה. גרסת הספיידר גם חשפה לראשונה את הפנסים המחופים, שיציעו אלטרנטיבה אלגנטית יותר לפנסיה ההזויים של 4C הסגורה – ויוצעו בה כאופציה. באופן שתואם את יעודה של המכונית, תא הנוסעים שלה ספרטני; ספרטני מדי, לטעמי והיא גם סובלת מתנוחת נהיגה שתקשה על נהגה בנסיעות ארוכות. כאקורד סיום מרהיב במיוחד מקבוצת פיאט, ראוי לציין את אלפיירי החדשה של מאזרטי. זהו אב טיפוס שכנראה די רומז על מחליפה אפשרית, קלה ואתלטית יותר, לגראן-טוריסמו הקלאסית, שנותרה אלגנטית להפליא לאחר לא מעט שנים.
 

ממול, בביתן של יגואר, הוצגה כבר גרסת היצור של F type קופה היפהפיה; מתחרה פוטנציאלית לאלפיירי, לכשתיוצר. ליד יגואר, פגשנו את וולוו, עם אב טיפוס מרשים לסטיישן בעיצוב ספורטיבי עם 3 דלתות, השואבת את השראתה מ- P1800ES של תחילת שנות השבעים (וולוו גם הציבו אחת כזו בביתן, בתוך חדר זכוכית אטום). אפשר לספר עוד רבות על ג'נבה של 2014, שמן הסתם לא כיסיתי רבים ממוצגיה. על יצרני מכוניות על וסדנאות שיפור, על קונספטים מרהיבים ועל הבנטלי בצבע כתום חלודה, שחובבי המותג המסורתיים נתקפו בחלחלה כשראו אותו לראשונה. על הקונספט של קיה, 4 STINGER GT, שהותיר אותי ממוסמר למקומי למשך דקות ארוכות – ועל האזומי המרשימה של מאזדה, שתהפוך עד הקיץ למאזדה 2 החדשה. על מתיחת הפנים המוצלחת של פוקוס – ועל מונדיאו החדשה והמבוששת לבוא.   זו היתה הג'נבה שלי. חווייתית, אישית ולגמרי לא מחייבת.
כל אחד – והג'נבה שלו.

כתב וצילם: שמרון אנגל